<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ולאחר הקדוש יטול ידיו, אבל נוטל ידיו לא יקדש על היין, וכשלא נגע לבית הכסא שהרי הוא נוטל ידיו לפירות והרי הוא מגסי הרוח, ולפת הוא דצריך נטיל' ידים, וכיון שנטל ידיו עקר עצמו מן היין ושם לבו על הפת, יסוד העמרמי. ומ"מ הכי סלקא שמעתתא בע"פ שנטל ידיו (וקדש) [יקדש], ואין צריך ליטול ידיו אחר הקדוש, מדרב דזימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וגומ' לעיל, ובודאי היה רב(א) נוטל ידיו מספק שמא יקדש על הפת, ולא פלוג רבנן בין (יין) [מקדש אריפתא] בין מקדש אחמרא וכן כת' רב עמרם ורבי' שמואל הצרפתי בע"פ.
